החלטה בתיק מ"י 19478-07-12

הואיל והסנגור מתעקש על קיום שיחה ביחידות עם החשוד, מבחינה פיזית בלתי ניתן לעשות כן בשעה זו אלא לאחר  שיתפנה המקום המיועד לכך בתחום תאי המעצר של בית משפט זה. הרי הדיון בעניינו של החשוד יידחה עד אשר יודיע שב"ס שמתאפשר לסנגור לשוחח עם החשוד ביחידות.

השעה כעת 11:40.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תשע"ב, 16/07/2012 במעמד הנוכחים.

<#8#>

החלטה

זוהי בקשה שנייה להאריך מעצרו של החשוד. החשוד הובא בפני כב' השופטת זמיר ביום 12/07/12. כב' השופטת זמיר החליטה להאריך מעצרו של החשוד עד היום. אף על פי שהנחת המוצא היא שבטרם החליטה להאריך את מעצרו של החשוד, קיימת תשתית חומר חקירה בבחינת חשד סביר הקושר בין החשוד לבין החשדות המיוחסים לו באותה בקשה, מצאתי אף אני לחזור ולבחון חומר החקירה, החשד הסביר, מהותו והיקפו.

מצאתי להעיר בתחילת הדברים הערה שהיא תוצאת הדיון שלפניי או שמא אומר תוצאת שאלות ששאל ב"כ החשוד את נציג המשטרה כמו גם מתוך טענותיו. המושגים בהם עוסק ההליך שלפנינו אינם בהכרח מושגי הראיות. אין מדובר בראיות קבילות שיש לאתר ולבחון, אין מדובר בצורך להוכיח דבר מה בראיות, אין צורך בראיות להראות דבר מה כמו גם המושג חומר ראיות לאו דווקא רלוונטי להליך שלפניי. ההליך שלפניי הינו הליך מעצר או שחרור לצורך חקירה ותוך כך מושג הנכון הוא החשד הסביר.

מונח חשד סביר על פי התוכן שניתן לו בפסיקת בתי המשפט כולל בחובו ספקטרום רחב ביותר של נתונים ונוהג אני ליתן הדוגמא של החשד הסביר העולה מתוך מידע מודיעיני עד כדי הצעד הקיצון האחר והוא החשד הסביר העולה מתוך עדותו של "עד מדינה" שמצוי בחומר חקירה.

הדיון שלפניי מעלה שאלה אחרת והיא החשובה לדעתי לצורך העניין. השאלה היא נעוצה בהארכת מעצר שנייה. רוצה לומר שיש לבחון מה היה מונח בפני כב' השופטת זמיר כחומר חקירה ומה נשתנה מאז ועד היום כדי בקשת המשטרה להאריך המעצר בעוד 8 ימים.

למותר לציין וחשוב להדגיש שכב' השופטת זמיר האריכה המעצר ב- 5 ימים. משום כך, על מנת לבחון את בקשת המשטרה יש לבחון בקפידה רבה אם יש בה ממש. לעניין זה, מצאתי להפנות למסמך שסומן על ידי במ/1 והוא הדו"ח הסודי שהוגש היום. אני מפנה דווקא לפעולות החקירה שבוצעו על ידי המשטרה. לא מצאתי לציין מספרי הפעולות אלא אומר אך זאת, שסימנתי פעולות מסוימות בעיגול סביב מספר הפעולה. בכוונת מכוון עשיתי כן, משום שמעיון בפעולות אלה נגלה כי החקירה שלפניי התפתתה. מטבע הדברים לא אפרט במה התפתחה אלא כל המעיין בסעיפים שהדגשתי יבין בוודאי אל מה הדברים מכוונים. אומר אך זאת, שהתפתחות החקירה על פי הכיוונים שמצאתי וכאן מצאתי להדגיש דווקא סעיפים מסוימים: 50, 51, 52, 53, 54, 55. כיווני חקירה אלה על המשמעות העולה מתוך האמור בהם כל אלה הם כיווני חקירה שונים ולא היו קודם לכן. הם מחייבים ממילא חקירה לעומק ומיצוי החקירה בנושאים אלה. בשולי הדברים, מצאתי לציין ולהדגיש שמא תעלה טעות אלה פעולות החקירה היחידות שהתקדמו וראוי לעיין גם באחרות.

לסיכום עד כאן עולה שמאז החלטת כב' השופטת זמיר ועד היום חלה התפתחות והתקדמות בחקירה שמחייבות מיצוין.

ב"כ החשוד הפנה תשומת הלב לעובדה שחשוד אחר אשר הובא לדיון בהארכת מעצר ביחד עם חשוד זה בפני כב' השופטת זמיר שוחרר בתנאים ושואל הוא מה נפקא מינה מה האפליה שבין אותו חשוד לחשוד שבפניי.

ראשית לכל, על מנת להוכיח אפליה יש צורך להראות כי היא קיימת. רוצה לומר כי מצויים לפניי שני חשודים בעלי אותה מעורבות ואותם עניינים האחד שוחרר והשני נעצר. שנית, אני בוחן מעורבותו של החשוד הזה שבפניי על פי חומר החקירה שמצוי בפניי ומתוך כך אציע לשלב בין המפורט בפרק עיקרי הראיות שעלו... בעמ' השלישי לדו"ח במ/1 אל מול סעיפים 50-55 שבדו"ח במ/1 על מנת להבין מה היא מידת מעורבותו ומהו חלקו של החשוד בפרשה שבפניי על פי חומר החקירה המצוי בתיק החקירה. מטבע הדברים לא אפרט במה הדברים אמורים אך אומר שחלקו היחסי של חשוד זה במכלול הפרשה שלפניי ויודגש על פי חומר חקירה שלפניי, רב הוא ביותר.

משקבעתי את אשר קבעתי לעיל, עולה ממילא השאלה האם קיים צידוק להאריך המעצר. שהרי, מושכלות יסוד הן שבית המשפט ישקול המשך חקירה בהיות החשוד משוחרר, דהיינו פגיעה פחותה יותר בחירותו של החשוד.

שאלת צידוק הארכת המעצר מבוססת על שני מקורות. המקור האחד הוא באמור בפעולת חקירה 49 שב- במ/1. גם בעניין זה לא אפרט את האמור בו, אומר אך זאת שמתוך סעיף זה עולה תמונה של יותר מאשר חשש לשיבוש החקירה, עולה תמונה של שיבוש חקירה באופן ברור וממוקד. בעניין זה אפנה לאמור ב- במ/5 שסומן על ידי ובו מצוי תשובת נציג המשטרה לשאלה ששאלתי בעניין זה. אני קובע אם כן, שקיים חשש כבד ביותר שאם החשוד ישוחרר, ישבש החקירה.

הואיל וב"כ החשוד הפנה תשומת הלב להוראת סעיף 13 (א) (3) אשר מונח בו הכלל שהארכת מעצר לצורך פעולות חקירה תהיה ל- 5 ימים אלא אם כן יתקיים חריג, הריני מפנה להוראותיו האחרות של סעיף 13 (א), רוצה לומר לחשש משיבוש החקירה ולמסוכנות.